פלסבו ונוסבו

כאבים ביחסי מין

כולם שמעו על אפקט הפלסבו, אבל על נוסבו שמעתן?

** הכותבת , מלבד היותה פיזיותרפיסטית, מוסמכת גם בהדרכת הורים, הנחית קבוצות וטיפול רגשי ב DvT – דרמה תרפיה.

פלסבו הינו טיפול הניתן מתוך ידיעה שהוא חסר השפעה פיזיולוגית והשפעתו נובעת במידה רבה מהשקפותיו של החולה על הטיפול במחלה, מערכת האמונות שלו, ומאפייני טיפול הפלצבו כמו גודל, כמות, מחיר, דימוי ומראה.

המטופל יחוש הטבה למרות חוסר היעילות המוכח (או יעילות שלא הוכחה).

במחקרים רבים משתמשים בשיטת "סמיות כפולה" כלומר: הן נותן הטיפול והן המטופל לא יודעים אם מדובר בתרופה אמיתית או תרופת דמה, וכך ניתן להעריך את השפעתה האמתית של תרופה.

בפיזיותרפיה, בשל אופי הטיפול זה קצת יותר מורכב כי לא ניתן " לעוור" את שני הצדדים.

אפקט הנוסבו הוא ההפך מאפקט הפלצבו.

הוא מתאר מצב בו תוצאה שלילית מתרחשת עקב אמונה שמצב או תרופה גורמים לנזק.

יש מומחים שסוברים כי לאפקט הנוסבו עשויה להיות השפעה גדולה יותר על תוצאות טיפול מאשר על אפקט הפלצבו, מכיוון שתפיסות שליליות נוצרות הרבה יותר מהר מאשר חיוביות.

אפקט הנוסבו יכול להיות מושפע מ"סערות תקשורת". הפצה נרחבת של חששות מתגובה שלילית מובילה לעלייה במספר הדיווחים על התגובה השלילית.

לדוגמה לכך, בשנת 2013, התקשורת הבריטית הדגישה את ההשפעות השליליות, כולל כאבי שרירים, של סטטינים לטיפול בכולסטרול בעקבות מאמר שפורסם בכתב העת British Medical Journal.

על פי ההערכות כ- 200,000 חולים בבריטניה הפסיקו ליטול סטטינים תוך שישה חודשים מרגע פרסום הסיפור, רבים עקב תגובות שליליות. כמו כן, חלה עלייה במספר הדיווחים על תופעות לוואי של סטטינים במהלך תקופה זו. תקרית זו יוחסה מאז לאפקט הנוסבו.

ואיך זה קשור לפיזיותרפיה?

גם בפיזיותרפיה הרבה פעמים אנחנו מחפשים סיבה שתסביר את הבעיה או הכאב ממנו אנחנו סובלים.

דוגמאות שכיחות הן בלט דיסק או פריצת דיסק.

מאמר זה בדק את שיעורי החלמה הספונטאנית המלאה או חלקית של בלטי ופריצות דיסק ומצא אותם גבוהים

כלומר – פריצת דיסק ישנה לא מסבירה כאב עכשווי.

מחקר נוסף מראה על קשר נמוך בין ממצאי MRI והיארעות סימפטומים בטווח של 3 שנים.

דוגמא נוספת היא "שחיקת סחוס בברך".

שינויים ניווניים בברך לא מסבירים למה כואב וחומרתם לא מנבאה למי יכאב יותר או פחות.

אלא מה?

כאשר אדם יודע שיש לו פריצת דיסק או שחיקת סחוס הוא

1. מצפה שיכאב לו

2. מפקפק ביכולת לסייע לו או לפתור את בעייתו

3. נמנע מפעולות שהוא תופס כמזיקות או מחמירות את מצבו

כפיזיותרפיסטית רצפת האגן אני גם פוגשת את אפקט הנוסבו :

כאשר נמנעות מסוגי פעילות גופנית כי הם "מזיקים"

כאשר כאב מוסבר למשל ב "חוסר איזון של האגן"

כאשר אישה יודעת שיש לה "גמישות יתר" או "מתח שרירי מוגבר" ובגלל זה יש לה את הליקוי ממנו היא סובלת.

כאשר אישה אומרת זה "בגלל הגיל"

כאשר אדם "יודע" שיש מצב או שיש לו ליקוי מסוים נוצרת זהות בינו לבין הליקוי.

הידיעה הברורה (גם אם היא מוטעית) שיש הסבר לליקוי התפקודי ממנו סובלים עשויה לגרום לאפקט נוסבו (ציפיה לתוצאה שלילית) המקשה על הדרך לפתרון.

האם כשאנחנו אומרות "כל אישה אחרי לידה צריכה להיבדק על ידי פיזיותרפיסטית של רצפת האגן" אנחנו מייצרות נוסבו?

אם אישה היא א-סימפטומאטית ובדיקת הרופא תקינה האם היא באמת חייבת לבוא?

אני כמובן מאמינה שכל אישה יכולה להרוויח ממפגש על פיזיותרפיסטית של רצפת האגן. זו הזדמנות להעשיר בידע ולעודד אורח חיים בריא הכולל גם תרגול של רצפת האגן.

הבעיה מתחילה כאשר מוצאים "ליקויים" שהאישה לא מתלוננת עליהם כמו למשל "טריגר פוינטס" – אזורים בהם מופק כאב , אלא שהכאב הזה לא מופיע בשום סיטואציה אחרת. האם זו בעיה או נוסבו?

האם להזהיר אישה מחזרה לפעילות גופנית לפני בדיקת פיזיותרפיה זה מוצדק? זו טענה שאינה מגובה במחקר, ולהיפך – המחקר מעודד חזרה מוקדמת לפעילות גופנית מתונה הן לבריאות הגוף והן לבריאות הנפש מבחינת הפחתת הסיכון לדיכאון שלאחר לידה

הנה שתי דוגמאות לכך

https://academic.oup.com/ptj/article-abstract/100/9/1681/5828397

"Results from this study suggest that first-time mothers should be encouraged to start general exercise within the first 6 weeks after giving birth"

https://www.fisiologiadelejercicio.com/wp-content/uploads/2017/10/Effects-of-exercise-based-interventions-on-postpartum-depression.pdf

"our study provides support for the recommendation to advise pregnant women and new mothers to engage in exercise programs as an effective and safe strategy to achieve better psychological well-being and to avoid postpartum depressive symptoms."

רובנו אוהבים לדעת שיש הסבר הגיוני לסבל שלנו. אנחנו רק צריכים לשים לב האם ההסבר מוביל אותנו לכיוון פיתרון או לכיוון הרמת ידיים.

כפיזיותרפיסטים עלינו להתייחס בכבוד ובאמפטיה לאמונות והתפיסות של המטופל , ועם זאת לעשות ככל יכולתנו להפחית אמונות מגבילות ולהימנע בעצמינו מהסברים שיכולים לגרום לאפקט נוסבו.